חבל שההסתדרות ממשיכה להגן על מי שמנצלים את מצב ההנהלה הרעוע בתעבורה ימית ונותנת גיבוי לנתב לא ממושמע שעושה ככל העולה על רוחו ושרק מחמיר את המצב.

ההנהלה כשלה שלא טיפלה בבעיות המשמעת מתחילת דרכה של החברה העצמאית והעסיקה את עצמה בכותרות גדולות שהתהפכו עליה בסופו של דבר.

ירון, תודה על תגובה עניינית. אתה מעלה נקודה חשובה, ובעקבות ההערה שלך חזרתי גם למסקנות ועדת טוניק לאחר מלחמת לבנון השנייה.

אני מסכים איתך שאסור לצמצם את הדיון רק למספר האוניות, אבל גם שאסור לבטל את חשיבותה של יכולת ימית בשליטה ישראלית. הנכס האסטרטגי אינו רק גוף האונייה. הוא כולל גם ימאים, קצינים, רבי חובלים, מפקחים, ידע מקצועי ויכולת לרתום את המערכת לצורכי המדינה בשעת חירום.

ועדת טוניק חידדה בדיוק את המורכבות הזאת. בעקבות הקשיים שנוצרו כאשר אוניות זרות צמצמו את פקידותיהן במלחמת לבנון השנייה, היא המליצה בין היתר להבטיח אוניות מיכל לתזקיקים וכימיקלים בבעלות ישראלית.

אבל היא לא עצרה באוניות. היא הצביעה גם על הצורך בהסדרי ביטוח לסיכוני מלחמה, נהלי חירום, תיאום בין הנמלים ויכולת להפעיל את כלל המערכת בחירום.

בעיניי זה אינו סותר את הטענה בטור אלא מחדד אותה. השאלה איננה אם אוניות בשליטה ישראלית חשובות. הן חשובות. השאלה היא האם מספר האוניות לבדו הוא המדד הנכון לחוסן ימי.

אונייה בלי צוות שיכול להפעיל אותה, ביטוח שמאפשר לה להיכנס לאזור מלחמה, ציוד, מכולות, נמלי שיטעון ושירותי הזנה אינה בהכרח קיבולת זמינה.

באותה מידה, רשת בינלאומית של מאות אוניות אינה מבטיחה חוסן אם בשעת משבר אין לישראל דרך אפקטיבית להבטיח ממנה קיבולת.

לכן נדמה לי שהמסקנה המשותפת רחבה יותר מהוויכוח על 11 או 16 אוניות: ישראל זקוקה ליכולת ימית שניתן להפעיל בשליטתה, להון אנושי ימי, ליתירות בין נמלים ומובילים ולגישה מובטחת ככל האפשר לקיבולת בינלאומית.

כותב הכתבה מקצוען ככל שיהיה שכח מספר דברים:

1. לא הכל מתחיל ונגמר באוניות מכולה.

2. צים בהיותה החברה היחידה (כעת) אשר בין היתר גם משויכת להעמדת דור עתיד אשר מתוכם יגיעו הנתבים, המפקחים (בין אם לרספ"ן או לחברות הספנות), אנשי הוראה לדור העתיד ועד מספר לא מבוטל של משרות אשר, מה לעשות צים הייתה זאת אשר בעיקר העמידה צוותים אלו.

3. מספר לא מבוטל של בעלי אוניות פשוט מחקו את המדינה מסדר יומם והאפשרות להובלת מטענים מישראל ולישראל ולא בגלל סיכונים משום שלכל אורך המלחמה הסיכונים שהאוניות אשר פקדו את המדינה נחשפו להם היו באופן יחסי מזעריים אל מול למשל כלי שייט אשר נמצאים כעת במפרץ הפרסי, מפליגים בפרץ עדן, מפליגים בים השחור וחוצים את מיצרי באב אל מנדב, ההחלטה הייתה בעיקר פוליטית ותו לא.

4. עיקר הסיוע לא הגיע על אוניות צים אולם אי אפשר להוריד לרגע אחד מחשיבותה של צים למאמץ שהושקע כאן, בין אם בחילוץ אזרחים ובין עם פשוט בעצם העובדה שצים הייתה שם ובעת הצורך אפשר היה לסמוך עליהם (ראו הקבלה למה שקרה עם פליי דובאי והנכונות של החברות הישראליות להעמיד מיידית מטוסים לצורך חילוץ).

5. "צי הברזל המיתולוגי" כלל בין היתר גם מכליות, אוניות רב חכליתיות ואוניות גלנוע, אלו כלי שייט שכיום מדינת ישראל נסמכת רק על אוניות זרות.

אין ספק שאוניית מכולה גרעינית תושק עד סוף העשור. בתחילה בקווים בין נמלים של מדינות שגם היום מארחות ביקורים של כלי שיט גרעיניים, ולאחר מכן בנמלים אחרים כשיגרה.

החיסכון בצנרת, במכלולים בחדר המכונות, במכלים ועזרי חימום באונייה ופשטות התפעול תהיה מטורפת אל מול הקיים היום, המהפכה שזה יעשה בעולם כלי השייט תהיה אדירה.

הכל מסריח מהראש. הנהלת הנמל ובראשם המנכ"ל צריכה לשים את המפתחות וללכת.

פשוט בושה וחרפה ותעודת עניות להם. כאשר פונים בתלונות הם פשוט נעלמים ואין פתרונות.

הכל רקוב בנמל הזה. העבודה יורדת, הבעיות ממשיכות ואין פתרונות.

לפחות אפשר להגיד שכאן הכל די מסודר, רשימות אנשי צוות מועברות 48 שעות לפני הגעת כלי השייט לארץ ונבדקות במערכות שונות.

ישנה בדיקה נוספת 100 מייל מחופי הארץ להשוות ובמידת הצורך אף עוצרים את כלי השייט בטווח בטוח לצורך בדיקה פיזית.

ימאים ממדינות שאין לישראל מערכת יחסים איתן מסורבי כניסה וירידה מכלי השייט ולעיתים יש צורך אף בהעמדת שומר מטעם הנמל ליד כבש האונייה.

תייר "תמים" שנמצא בטיילת לואי בכרמל או בגבעה מול נמל אשדוד יכול לספק מידע הרבה יותר מאשר ימאי אשר ינסה לצלם מהאונייה משהו.

השאלות והתגובות שלכם כולן נכונות. מה יהיה? אינני יודע.

חנה, בניגוד לספק של דן לגבי צפיפות בכבישים לי ברור שגם אם יגדלו מספר הנסיעות הצפיפות תרד.

במקום מכונית שעושה שתי נסיעות ביום לעבודה וחזרה אולי עוד שתיים לקניות נקבל מכונית שעובדת כל היום למעט זמני טעינה ואחזקה.

אם יציעו גם נסיעות משותפות, נניח כל עובדי אינטל בשכונה אחת, נקבל צניחה במספר המכוניות הנדרשות.

אני חושבת על עוד השלכות רוחב. נניח ביטוח. צי גדול של מוניות לא מבטח דרך חברה אלא כנהוג מדובר בביטוח עצמי.

על מה תצאו בהכרזות? על העיצומים? השבתות של הוועדים?

הם שהבריחו לקוחות לנמל המתחרה. על מה תבואו בטענות? על העובדה שתמכתם בהתנהלות הקלוקלת של הוועדים שחושבים שהנמל שייך להם?