עשית לי חשק. איזו מכונית לקנות בת שלוש? יש משמעות למספר הקילומטרים בחשמלית כמו במכונית בנזין-סולר?

תגובת נמל אשדוד מוכיחה את עזות המצח היוהרה וההשתנה מהמקפצה על הלקוחות.

התלונה אינה רק של התאחדות התעשינים, היא של שאר הלקוחות המיוצגים עי לשכת הספנות ולשכת המסחר/

הם לא צריכים לבקר בנמל - הם מכירים היטב התשובות המקוממות שכאלה

המדלים/פריקת אוניות צובר לא בדיוק מעניינים את נמל אשדוד. הנמל נאלץ לתת את השירות מכח החוק אבל כנראה שאין בו רווח.

לכן לנמל אין תמריץ לתת ולהשקיע בשירות. אגב, מה קרה לנתב שבמשמרתו התאונה קרתה?

האם גם במקרה זה יאמר "תנאי מזג אוויר"?... נראה שמח תעבורה ימית אשדוד מחליקה את הארוע מתחת לשטיח.

בית הדין עומד מאחורי סא"ל (מיל') שחר גרינלינדר בתפקידו כרב חובל הנמל בבירור מקצועי/משמעתי זה.

זהו רגע של אמת שבו תוכח מנהיגותו ומקצועיותו הידועה למי שמכיר את סא"ל שחר גרינלינדר והוכחת יכולת הניהול שלו (שכבר הוכחה בעבר באין סוף מקרים אבל עומדת שוב למבחן מול עדת הנתבים).

אינני מקנא במצב של גרינלינדר עם הלהקה צמאת הדם שמסביבו אבל זהו הרגע שבו הוא צריך להסביר לעדר הנתבים היהיר מי בעל הבית בנמל על פי חוק ועל פי החלטת בית המשפט.

בית המשפט כבר עשה לשחר את מרבית העבודה בדחיית התירוצים העלובים שהושמעו לשופט שגם ללא רקע של רב חובל הבין שמשטים בו.

ממש יהיה מעניין לשמוע את גרסאות הנתבים ומה יהיו התירוצים החדשים שלהם לפרשה.

כאשר ראיתי את הכותרת עלתה בי המחשבה: היתכן, לכאורה כמובן, שנמל אשדוד פשוט מגלגל את הכדור למשרד התחבורה?

שם כידוע יש אוזנים קשובות לעובדי נמל אשדוד ומשם תבוא הישועה? לחץ על רספ"ן לבטל את רוע הגזרה אולי?

המכליות שאותן סירבו הנתבים להכניס לנמל, הגיעו לנמל והיו מוכנות להכנס לנמל למרות המצב. כמוהן, פוקדות את נמלי ישראל עשרות אוניות עם צוותים זרים ומטענים מכל הסוגים.

שיקול דעת אם להכניס מכלית, או כל אונייה אחרת לנמל, צריך להיות נתון לרספ"ן בהתייעצות עם משרד הביטחון ולא לנתב זה או אחר.

מחר יכול נתב לשקול ולהחליט לא להכניס לנמל אונייה עם מטען ביטחוני וחיוני ככל שיהיה.

מר חזי שייב: תפסיק לקשקש בזנב. נמל זה לא מגרש חנייה.

המכוניות מהוות מפגע בטיחותי שלא לדבר על פגיעה תפעולית במטענים אחרים.

מר בר יוסף: תפסיק להתמם, שנה את חיוב האחסנה בנמל לתעריף מלא. לקוחות האחרים של הנמל לא אמורים להיפגע בגלל שנמל רוצה לנפח את כיסיו.

מאוד חושש מהשימוע ע"י רב חובל הנמל: ר/הנמל עוד "ירוק", הנתבים לא סופרים אותו, יופעלו על ר/ח הנמל לחצים לבוא לקראת הנתבים והוא כנראה ירצה להחליק את הדבר.

לא פלא שרוב טענות ההסתדרות נפסלו, היא הרעה החולה של המשק ולכאורה גם מושחתת.

לבסוף הנתבים: עזי מצח עם חזה נפוח שמסתתרים מאחורי החלטות מקצועיות לכל טעות, פשלה או החלטות שגויות.

תמיד יתרצו את הנזק או אי רצון לתת שירות ב"מזג אוויר גרוע" או סכנה בטיחותית

לא צריך להיות כל כך מנומס. המאמר מהווה הוכחה ל אמר "ריווחי השיא" של נמל אשדוד.

הנהלת הנמל ובראשה המנכ"ל משמיע לדר זבה תרוצים וכוונות טובות אבל מצד שני משתינה מהמקפצה על הלקוחות.

למשלח הקטן ולאתמר שבטח גם הוא משלח: האחרונים שיכולים לדבר על יושרה ואמת הם המשלחים.

כנראה לא היה לכם זמן לקרוא את עשרות הכתבות לאורך השנים על ה"תרגילים" של המשלחים. אפילו היו כתבות בטלוויזיה על זה.

היבואן הישראלי, בניגוד לאחרים בעולם- הוא לקוח שבוי. אין לו שפע אפשרויות, ואסור לו "לעצבן" מקומיים של חברת ספנות זו או אחרת.

לעצבן אותם (הווה אומר, לצאת צודק, כי הם גנבים) יש לו משמעות הרסנית לגבי ההובלות העתידיות שלו, שפתאום יפספסו הפלגות, יורדו במקומות מוזרים וכו וכו.

בישראל, יבואנים מפגינים שרירים על משלחים בלבד, כי יש ערמות מהם, ואין להם קווים אדומים.

המשורר הגרמני ברטולט ברכט כתב "פורנוגרפיה היא עניין של גיאוגרפיה" ללמדך כי בכל מקום שופטים דברים אחרת.

איכות לעומת זאת איננה נמדדת באופן שונה במקומות שונים.

אינני שופט איכות לפי ארץ המקור אלא לפי המוצר. היום מרבית יצרני הרכב הגדולים, בכל היבשות ובכל המדינות, מוכרים מכוניות באיכות גבוהה.

בשוק האמריקאי שבו טסלה משווקת כבר משנת 2014 יש טסלות מודל S שחצו את קו ה 500 אלף מייל ואף יותר כשבריאות הסוללה עומדת על מעל 80%.

מאז שתעבורה ימית אשדוד הפכה לחברה כיהנו בדירקטוריון שלה נציגי עובדים כושלים ורופסים ששירתו את יור החברה ואת המנכל.

שוב ההסתדרות מקשקשת בזנב. היא הרעה החולה של הכלכלה ומנסה להצדיק את קיומה ע"י מתן גיבוי לשני אנשים יהירים שמתחבאים אחרי "החלטה מיקצועית".

תעבורה ימית חיפה, אין עשן בלי אש. קראו היטב את כל התגובות להתנהלותכם. אתם את דעת הקהל הפסדתם והרווחתם זאת "ביושר".

בעוד כשבנמל אשדוד מוקירים את העובדים, בתעבורה ימית אשדוד מקבלים נעליים לראש.

עכשיו כולם רואים את מה שאמרנו מהתחלה, אסור היה לנו להסכים למעבר מנמל אשדוד, קיבלנו חברה טובה עם מנכ"ל כושל שמנוהל על ידי מזכירתו שהיא מינוי פוליטי של מירי רגב.

חבל שחבורה של מתנשאים העבירה אותנו ועכשיו אנחנו נלחמים לקבל את מה שהגיע לנו לפני שלוש שנים, הבונוס.

שלא לדבר שלא ראינו את המנכ"ל מתחילת המלחמה (אם מורידים את הפיצה שאהרון הביא למחלקה), שאר העובדות חבויות בבית.

לשאלה של אהרון, מדוע יצרני המכוניות לא מאריכים את האחריות על הסוללות אין לי תשובה, אוכל רק לנחש, הניחוש שלך טוב בדיוק כמו שלי.

אחד ממכרי רכש השבוע רכב חשמלי, לא זול, מתוצרת גרמנית, על הסוללה קיבל אחריות ל-8 שנים על כל הרכב רק ל-3 שנים. גם לכך אין לי הסבר.

אותו יחס שמפגינים הנתבים בחיפה ללקוחות הנמל, הם מפנים כגילדה סגורה לרב חובל הנמל, איש שהוא מלח הארץ ושהם עוד רחוקים מללחך את רגליו.

כל הפילוסופיות והתיאורים הדרמטים שייכתבו על ידם בטורים אלו על מעשי גבורתם, לא יעלימו את הסלידה, הבוז והתחושה שתוארו היטב בכתבה המרתקת על משמעות ההתנהגות הזאת בהיבטיה המשפטיים והתפעוליים.

אגב, חלק לא מבוטל מכותבי התגובות ולקוחות הנמלים בילו במהלך המלחמה הזאת במקומות בהרבה פחות נעימים מסולמות האוניות ובודאי שלא שהו בממ"ד ובחיק משפחותיהם כל יום יומיים לאפטר של יומיים שלושה.

לא צריך לתאר לכבוד האדמירל הסופר מה זה לחיות בתוך נמ"ר במשך עשרה ימים (כולל מתנדבים שעברו מזמן את גיל מילואי החובה).

תתביישו לכם ושום תגובה שתעלו לא תעלים את התחושה הכבדה על מעשיכם.

לנתב הצעיר: זה עדיין לא משנה את המציאות העגומה שלכם. כל מילה שנכתבה עליכם היא האמת.