הכתבה מעולה, אבל יש תוספת! נוסף לעודף שייווצר כתוצאה מהיקף גדול של הזמנות חדשות, קיים פוטנציאל לא מבוטל של תופעות שאם (!) תתממשנה, הן גם תשפענה על האיזון בין היצע וביקוש.

למשל, חזרה נורמלית למצרי באב אל מנדב והורמוז, שיפור במזג האוויר בסין, ירידה בחכירות ועסקי יד שנייה, מדיניות המכסים החדשה (עם פקיעת מדיניות החירום הנוכחית ב-24 ליולי), תגבור המשלוחים מהודו על חשבון סין, שימוש בנתיב הארקטי ועוד.

צריך להבין שהכבשים והעיזים באירופה מסוגלים להכיל כל המצאה של הפרלמנט האירופי עליהם ללא תלונה והם "מסתגלים" כמו שכבשים מסתגלות לשדה חדש.

נכון לעכשיו היחידים שסובלים הם המוכרים הסינים. נכון שעקב כמות הפרטים הנדרשת והטמטום של הקונים-והמוכרים יש המון משלוחים עם פרטים חסרים, וזה יוצר עומס מסוים בליאז' או באמסטרדם, אבל אין "תקיעה" בשלב הזה.

החור לא נגרם מיישום של גישה אחראית ומבוקרת לרציף אלא במהירות גבוהה ובזווית לא טובה.

הנתבים אמורים להיות מצוינים, ולהשתמש בגוררות בחכמה, אבל כשהם רבים עם כל העולם הם כנראה שוכחים שעליהם להצטיין בתחומם.

כך לא נראית הצטיינות, כך לא נראה יישום הנחיות לגישה יותר זהירה בפרט לרציף הספציפי וכפי שמבוקש מהם כבר כמה שנים.

אם הנתבים אומרים שהם אחראים לתמרון אז האחריות היא של הנתב!

האונייה אינה אמורה לנגוע בפנדרים בזמן התמרון. אגב, היכן היתה הגוררת שהנתב הוא זה שנותן לה הוראות?

חסרות גוררות בחיפה רק בגלל אזלת ידו וחוסר יכולת הניהול של מנכל החברה מר ווטרו. האיש עולה לחברה הרבה כסף מבלי להביא תוצאות. האיש גורם לנזקים והוא דגל אדום אצל הנתבים. גם סמנכל התפעול הוא לא מציאה גדולה; עוד לא ראינו דבר אחד טוב שעשה. יאללה - הביתה !!

צדקו הנתבים שסירבו להכניס מיכלית לרציף הדלק בגלל פנדרים שבורים וחלקי מתכת בולטים (תומכי הפנדרים) שחתכו את הדופן ופגעו גם בכמה צלעות.

האם רכב חדש בטוח יותר? רכב עם מערכות בטיחות מתקדמות בטוח יותר.

שניידר, תפסיק לפטפט ולחפש יחצנות. אם היית משקיע את הכספים והזמן בשיפור השירות ללקוחות ובהתייעלות אולי היית מקבל תמיכה משוק ההון.

חליווה, קודם תטפל במה שתחת אחריותך הישירה: תעבורה ימית.

המצב שם גרוע! חברות אלה הן דואופול שמתנהל בעזות מצח, יהירות ופגיעה בלקוחות.

מר ניסן לוי תפסיק להאשים אחרים. תסתכל בראי. הרבה מזמן ההמתנה הוא בתוך הנמל ובכניסה/יציאה ממנו.

לימאי: נשמע שאתה חלק מהמונופול האזורי של תעבורה ימית.

אם מי שמכנה עצמו ימאי היה גם מנהל עסק או ארגון הוא לא היה מגיב "קורה ש...". כי חופשות לכולם יש. ניהול לוקח בחשבון חופשות, מחלות, אירועים חברתיים. הכל

הרעיון הוא שזה ממשיך לעבוד ברציפות. נסה לדמיין בית חולים: מחלקה של טיפול נמרץ, מיון או חדר ניתוח. בטוח שתוכל להשלים את הטיעון. 

קורה לפעמים מצב שבו יש בעיית כוח אדם, בעיקר בחודשי הקיץ שבהם יש אנשים בחופש.

הייתי ספקנית אבל הנתונים משכנעים. שאלתי האם יש סטטיסטיקה לפיה ניתן ללמוד האם מכונית חדשה מעורבת פחות בתאונות דרכים?

לנתב הבכיר בדימוס: הנתבים הם לא טלית שכולה תכלת.

השתן עלה להם למוח. הדוגמאות הן מפה ועד לבאב אל מנדב. הנתבים סיימו להיות "חצי אלוהים" ולהכתיב לכולם את רצונם.

אם אתה אדם מחושב שמתכנן ואתה קונה רכב ולא רוצה לאבד כסף, יש דרך אחרת לראות את זה.

אם אני קונה רכב נאמר ל-3-4 שנים ואז מוכר, הרכב איבד ב 3-4 שנים 30% מערכו בממוצע (ותלוי איזה רכב), אבל אנחנו מדברים על ממוצע.

נאמר שרכב עלה 100 אלף ש"ח, איבד ב-3 שנים 30 אלף, שזה עשרת אלפים לשנה או 835 ש"ח לחודש.

חשב את הביטוחים והתיקונים ונגיד תגיע ל-1,000 ש"ח בחודש?

בואו נודה שאונייה בסדר גודל של אורך 350 מטר ושוקע 12 מטר ניתן לעגל פינות להכניסה לנמל גם עם 2 גוררות אחת, חזקה ואחת פחות, מניסיון, והנתבים לא היו מהססים לאתגר עצמם.

שוב כשלון של המנכל ווטרו. חובתו לדאוג לתת שירות ללקוחות, שיקרא את כתב ההסמכה של החברה.

יש לתבוע אותו אישית על כל הנזקים. מי שהתרשל בדין - חייב בדין! לא לפחד - לתבוע!

ממליץ ללקוח להגיש תלונה לרספ"ן שיקנוס את החברה.

התקדים שייווצר כאן במידה והפאג תזכה עשוי לפגוע בעתיד בכל בעלי האוניות כולל הפאג עצמה.

אני מצטרף לכתבה בנושא מצבם הירוד מאוד של השירותים ברציפים בנמל חיפה, בעיקר ברציף המזרחי וברציף כרמל, המצב באמת מתחת לכל ביקורת.

בתחילת שנות האלפיים צים בדקה את הנושא והחליטה לא להשקיע כי אורך היי הסוללה היה לא יותר מ-6 שנים.

עלויות המעקב אחרי הסוללות והלוגיסטיקה הכרוכה בהחלפתן עיקרה את היתרונות הכלכליים של המעקב האלקטרוני.

היום אורך הסוללה לפי הכתבה הוא 12 שנה חיי מכולה למיטב זכרוני היה בממוצע, 13 שנה.