היו זמנים והיו דמויות מופת. היום יש אופורטיוניסטים ופוליטיקאים.

בזמנו 1963/4 כשלמדתי בקציני ים בכיתה ג׳ (גיל 17) היינו כמה חברה מסתלקים אחה״צ מהלימודים והולכים ליד שער המכס שם היה סדרן העבודה אליהו מחלק לידיים.

בתור זמניים קיבלנו את העבודות הכי קשות. קמח דגים מסריח או עורות עם תולעים או רבעי בקר קפוא של 70 קילו שדבוקים אחד לשני או ארגזי אשכוליות ענקים של 30 קילו.

בפרי עבדנו עם דרוזים שצעקו כל הזמן ״ברמיה ברמיה״ הם זרקו ארגז כזה ישר למקום, אנחנו זרקנו ואחר כך היינו צריכים לסדר אותו במקום.

בארבעה משמרות הרווחנו בערך 100 לירות כאשר מהורי קיבלתי 5 לירות לחודש שהספיקו לי לנסיעה הלוך וחזור מתל אביב לעכו וסרט אחד בעכו. היו זמנים.

שמחתי להשתתף בכנס שנערך בביה"ס לקציני ים בעכו ושמטרתו הייתה לדון בדרכים להחיות את צי הסוחר הישראלי ומצבת כח האדם הישראלי שלו. תודה לד"ר זבה ואחרים שדיברו על מס תפוסה שימשוך בעלי אוניות לשים את האוניות שלהם בדגל או ברישום ישראלי. מי בעל האוניה שיסכים בדעה צלולה לקחת אוניה בדגל נוחות ולהפוך אותה לאוניה עם זיקה ישראלית מודגשת ובזאת להפוך אותן מטרה לחות'ים או לשביתות וחרמות של פועלי נמל פרו פלסטינים או לסירוב של חוכרים זרים לחכור אותן . גם אם הזיקה היא עקיפה , הבעיות הללו קיימות (תשאלו את רמי אונגר ואת זודיאק) . תודה גם לגיורא דש ולמקימי וועדת ההיגוי שמתפקידה לגבש דרכים ולשמר כח אדם ימי.

משחר ילדותי רציתי להיות ימאי ולא נזקקתי לשום וועדה או תמריצים , התנאים היו אז אחרים וכמוני היו אז מאות ואלפי צעירים ישראלים ששאפו להיות ימאים ועלו לים .

מיד נעמוד על ההבדלים בין אז והיום. התחלתי על שפת הירקון בימיה של הפועל ת"א. המשכתי בביה"ס לקציני ים ובגמר ביה"ס , ב1965 בחרתי להתגייס לחיל הים כחוגר ולעשות קריירה בצי הסוחר . בתחילת 1968 השתחררתי והתחלתי כקדט לפני קבלת דרגת קצין שלישי (תוך 3 חודשים ולא שנים) וב 1975 פיקדתי לראשונה על אוניית סוחר. בתור קצין שלישי הרווחתי פי 3-4 מחברי שחתמו קבע והיו קצינים בחיל הים או מחברי שעבדו בעבודות שונות בחוף. היום קצין שלישי זקוק להשלמת הכנסה והמשכורות בחיל הים ובחוף עלו בעוד שבים נשארו כמעט כשהיו . האוניות הפליגו אז בכל העולם ושהו בנמלים ימים ואפילו יותר. היום , צעירים אחרי צבא מסתובבים שנה או יותר ורואים עולם ואילו כל מה שהימאים רואים זה רק רציפי מכולות וגם זה לכמה שעות. כרב חובל, כשהגעתי לנמל היו השלטונות והסוכן נוהגים בי בכבוד וחברת הספנות הייתה מבקשת ממני לדרג את תיפקוד הסוכן. היום מרגע כניסת האונייה ועד רגע יציאתה, רב החובל טרוד בבירוקרטיה רגולטורית של הנמל ותקנות בין לאומיות , והשליח של סוכן האונייה , water clerk , שולח מייל ישירות לבעלי האונייה ומתלונן על תפקודו של רב החובל.

קצרה היריעה מתיאור כל ההבדלים בין אז והיום ומדוע צעירי ישראל והעולם המערבי לא נוהרים יותר לים . ועוד לא דיברנו על "צי ברזל" ומאיפה יבואו נתבים (יבואו מחיל הים או מהגוררות) ועוד סוגיות הקשורות לנושא ,  אבל עובדה אחת ברורה והיא, שכל מקצוע שעובר לעולם השלישי , בין אם זה טקסטיל או תעשיית פלדה או ימאות , מאבד את האטרקטיביות שלו לצעירי העולם המערבי , וחסרים היום גם קציני ים ורבי חובלים במדינות ים מסורתיות כמו סקנדינביה , גרמניה, אנגליה ועוד . כמי שמלווה את צי הסוחר שלנו מימי הזוהר שלו בשנות השישים עד התשעים  , עם כ 180 אוניות ו 3-4,00 ימאים לעומת כ 80 קציני ים היום , מצער אותי מאוד לחשוב שחידוש צי הסוחר הישראלי אולי יתממש שנה אחרי ש"פולגת" יתחיל מחדש לתפור חליפות לרבי חובלים.

התוכנית הינה תוכנית יאה למשיכת קצונה, אולם יש להתעסק גם בתגמול שהקצינים מקבלים ולתקן את חוזי התעסוקה של הקצינים.

אין שום סיבה בעולם שחוזי תעסוקה של קצונה ישראלית יהיו כאלו מסובכים ובנוים מתשלומים שאינם נכללים בתנאים הסוציאלים, אין גם סיבה שלא יהיה תגמול הולם בעת השהות בחוף בזמן חופשה.

הכי חשוב אין שום סיבה שבעולם שהחוזים הללו לא יהיו זמינים לקצינים עצמם.

מברך על התוכנית. בשנות השבעים המדינה הנהיגה דבר דומה וגוייסו נערים שסיימו בית ספר ימי לצי במקום השירות הצבאי וזה הצליח.

אין סיבה שלא יצליח שוב ובלבד שידאגו לכך שיהיו אוניות עליהן יוכלו הצוערים להפליג ולהתפתח.

יו"ר איגוד יבואני התבואות התריע על הסכנה שטיל שיפגע בנמל יכול לשתק את המשק. מר גיורא דש החרה אחריו וחיזק את דבריו תודה לד"ר יגאל מאור שדבריו עוזרים למנוע פניקה מיותרת.

לא חייבים לצבוע את העולם בשחור ולבן. לא חייבת להיות שיטת הנעה אחת בלבד.

רכב חשמלי עבר את שלב ההוכחות. נתח השוק שלו ילך ויגדל מסיבות רבות. רבים מהיצרנים לא ישרדו, כך זה בכל תעשייה מתפתחת וגם כאן זה לא יהיה שונה

ריביאן: האמריקאי המתמקד במשאיות ורכבי שטח חשמליים, מדווח כבעל תזרים מזומנים חופשי שלילי, עם נתונים הנעים בין 22.4 מיליארד דולר ל-22 מיליארד דולר.

לוסיד, עוד יצרן בארה"ב (פלח היוקרה), בקשיים פיננסיים, עם תזרים מזומנים חופשי שלילי שדווח על בין 17 מיליארד דולר ל-14 מיליארד דולר.

NIO: יצרן סיני עם תזרים מזומנים שלילי של 7 מיליארד דולר.

Xpeng: סיני עם תזרים מזומנים שלילי של 3 מיליארד דולר. המניות שלה צנחו ב-80%.

פיסקר: ארה"ב בקשיים כלכליים. תזרים מזומנים שלילי והחמצת יעדי מכירות. נמצאת בסכנת קריסה.

וינפסט: וייטנאם, נסחרה ב-85 מיליארד דולר בשנת 2023, צניחה ל-20 מיליארד דולר עד סוף אותה שנה VinFast מתקשה לעמוד ביעדי המכירות ומתמודדת עם אתגרים כשהיא מתרחבת לצפון אמריקה.

קאנו: אמריקאי שנכשל ביעדי מכירות ונסחר בערך מאד נמוך בבורסה.

ניקולה: יצרן אמריקאית המתמקדת במשאיות חשמליות, מתקשה באופן דומה, עם ערך מניות נמוך וקשיים בהגדלת הייצור.

ניסאן: נמצאת בסיכון עקב השקעותיה הכבדות ברכב חשמלי וחוסר עניין מהצרכן. בעוד שניסאן היא יצרנית רכב ותיקה, חטיבת הרכבים החשמליים שלה נמצאת תחת לחץ כבד.

אאודי וולוו: אאודי סגרה מפעל חשמלי בבלגיה, וולוו מצמצמת את תוכניותיה לייצר רכב חשמלי, דבר המצביע על אתגרים פיננסיים או אסטרטגיים בפעילותם לרכבים חשמליים.

שקוראים את הכתבה המענינת, הדבר העיקרי שעולה- למי שזקן מספיק ועוד זוכר-זה איך חברות הנפט רצחו תעשיה, כמו הרבה אחרות לפני שנים ע"מ לקדם את עסקיהן-מכירת השמן השחור.

מי שמתעניין, תעשיית ההובלה החשמלית היתה תחום פעיל במיוחד בתחילת המאה הקודמת וספיחים ממנה החזיקו מעמד עוד שנים רבות אחרי -עד היום למעשה.

אני עוד זוכר את כל ציי הרכבים החשמליים של הפצת חלב ומזון בלונדון, רכבים חשמליים לחלוטין-ולא רק בלונדון, בכל אירופה למעשה.

אני עוד רואה את כל האוטובוסים והטראמים החשמליים -תחבורה ציבורית- מערכות שלמות- -עד היום במדינות רבות באירופה.

מי שהסתובב במזרח ראה ערי בירה רבות מתפקעות מרכבים שכל ציי המוניות שם על גז. לא בנזין-גז. ע"פ החוק או חשמל.

יש פלא שבכל מהמזרח הרחוק- או ברובו- כ"כ קל לשכור אופנוע חשמלי? זה רק המערב שמשחק את משחקי השחיתות של הענקים שממשיך בכל כוחו לנסות להשאר בסטאטוס המשועבד... מכור... לתרופות מרשם, מנועי בנזין וכו (אני לא מוותר בכ"א על מנוע בנזין).

נכון שנראה שיש הצפה בישראל של מכוניות סיניות, אבל באירופה ובארה"ב שהם השווקים גדולים לאחר סין זה ממש לא קורה. אין ספק שחברות רבות לא ישארו, אך זה קורה גם בסין שם רק לאחרונה יותר מ-11 חברות בתחום הרכב נסגרו.

שתיים מהן שווקו גם בישראל (וולטמייסטר, אייווייז), החברות האירופיות הגדולות כבר משלימות את הפער, אם בפיתוח של פלטפורמות עצמאיות ואם בלי בושה חיקוי של הסינים (מה שהסינים עשו להם).

הקוריאניים לדעתי מוציאים רכבים מודרניים, מתקדמים יותר מהסינים ובאיכות גבוהה לאין שיעור מהסינים.

בשנת 2006 נמל חיפה היה סגור כמעט לחלוטין בגלל החלטה שגויה (כמו ההחלטה לפנות את ישובי הצפון במלחמה האחרונה) ולא בגלל שאוניות סירבו להגיע.

מה שייך חסימת המעבר בים סוף לעניינו? ואם היו יותר אוניות וימאים ישראלים אזי הוא היה פתוח?

לא מדובר על "יהיה בסדר", אלא על נסיון רב שנים בספנות, על כל הנגזרות שלה. אם משלמים מספיק, יש פתרון.

לראייה לא היה ואין גם עכשיו מחסור באוניות שמוכנות לבוא לישראל, בתוספת מחיר אם צריך. ודוגמה, אוניות שהמשיכו להפליג במפרץ הפרסי במלחמת עירק-אירן וממשיכות להפליג בים השחור במלחמת רוסיה-אוקראינה.

בשנת 2006 נמל חיפה היה סגור כמעט לחלוטין למעלה מחודש, המשק הישראלי הגיע לרמות מלאי נמוכות מאד בחלק מהמוצרים החשובים.

בשנה וחצי האחרונות החות'ים שיתקו כמעט לחלוטין נתיב תעבורה מרכזי, עם כמה טילים ומלטי"ם, למרות נסיונות התערבות של כח רב לאומי בהובלת האמריקאים, שברחו מהמעורבות עם הזנב בין הרגליים.

לסמוך על זה ש"יהיה בסדר, נשלם עוד כסף וכולם יבואו" זה הימור שאנחנו לא יכולים לקחת.

כאשר טיל נופל בקרבת שדה התעופה או אפילו רחוק ממנו, מרבית חברות התעופה מבטלות את הגעתן לישראל. הסיבה העיקרית היא צוותי האוויר והוועדים שלהם שמסרבים להסתכן וכן הפחד מפגיעה במטוס על כל נוסעיו והתביעות שינבעו מכך.

הבעיה הזאת לא קיימת באוניות. מרבית בעלי האוניות המשיכו לבוא לישראל, גם לחיפה! וגם כאשר חיזבאללה ירה עשרות ומאות טילים, לא היה מחסור באוניות מכל הסוגים שהגיעו לארץ/

בעל האונייה שילם extra war risk מרגע שנכנס למים הטריטוריאליים של ישראל, שילם לצוות משכורת כפולה ולקח דמי חכירה או מחיר לטון/מכולה ב 30-40% יותר מימים רגילים וכולם מרוצים.

בעל האונייה, חברות הביטוח והצוותים (שאין להם וועד ואף אחד לא שואל אותם בכלל). מר דש כותב, "הפתרון הבטוח היחיד הוא ספנות ישראלית- אוניות וכח אדם".

ואני שואל את הכותב על כמה אוניות מדובר? איזה סוג אוניות? באיזה קווים יעבדו? מי יאייש את האוניות האלה על איזה השקעה מדובר פה?

הספנות היום היא של העולם השלישי וכמו שתעשיית הטקסטיל, הפלדה ועוד נגמרו פה, צריך להפנים, עם כל הצער שבדבר, שגם תעשיית הספנות המפוארת שהייתה בישראל, עבר זמנה.

בשנות השישים/שבעים היו 175 אוניות בדגל ישראל ו-3,500 ימאים ישראלים. הימאים ראו עולם, המקצוע היה מכובד והמשכורות גבוהות פי כמה מהמשכורות בחוף.

אבל הבעיה כמובן רחבה הרבה יותר מאשר רק משק התבואות. מלחמת לבנון השנייה אכן יצרה מצור חלקי על נמלי ישראל למשך כמעט כל ימי המלחמה. הפתרון הבטוח היחיד הוא ספנות ישראלית - אוניות וכח אדם.

מעניינים דברי היו"ר על הצורך בממגורות נוספות וכושר יצור נוסף עקב גידול האוכלוסייה, הדברים מובנים וברורים. החשש שבעלי אוניות לא יגיעו לנמלי ישראל בגלל פגיעות מטילים, חשש זה הוא מוגזם והפחדה לשמה.

במלחמת עיראק - איראן בשנים 1980 -1988 ובמיוחד בשנים 1984-1988 נפתחה "מלחמת המיכליות" the tanker war במסגרתה ירו גם העיראקים וגם האיראנים בכלי שייט מכל הלאומים ששטו במפרץ הפרסי.

כתוצאה מכך נפגעו 540 כלי שייט ונהרגו 430 ימאים. הדבר לא מנע מבעלי אוניות לשלוח אוניות לאזור המפרץ תמורת דמי הובלה מרקיעי שחקים, לא מנע מחברות הביטוח לבטח את האוניות בפרמיות מטורפות והימאים המסכנים קיבלו תוספת של אזור מלחמה וסיכנו את חייהם.

כי לאחרונה הם הפכו מהסתדרות לעורכי דין והכול נעשה באיטיות מחרידה והם הפכו לחברים של מנהלי החברות שזה בפני עצמו מדליק נורות אדומות.

אך לדאבוננו ההסתדרות הלאומית גרועה בהרבה, קודם כול מחוסר הניסיון שלה, דבר שני בנציגים שלה בשתי התעבורות, שניהם בוא נגיד לא טלית שכולה תכלת ועם המון אג'נדות אישיות.

כשרואים כמה קשה לנמל חיפה עם העיריה, שותפתו לכאורה, לקדם את פיתוח חזית הים המשותפת לשניהם, קשה שלא להצדיק את מי שלא רוצה להיות קשור לשותף עסקי לעומתי כעירית חיפה.

תעשיית הרכב מתבגרת ומשתנה. רוב המותגים הסיניים לא ישרדו וגם גם חלק מן החברות האירופיות.

במהלך השנים נסגרו הרבה מאד מותגים אמריקאים,למשל קרייזלר וגם תעשיית הרכב בישראל כבר לא קיימת.

יתרון טכנולוגי לבדו לא מבטיח הצלחה, ישרדו החברות להן יהיו יתרות כספיות לממן פיתוח ורכישת טכנולוגיה.

פולקסווגן משקיעה גם בטכנולוגיה סינית וגם בטכנולוגיה אמריקאית חברת טסלה, למרות טכנולוגיה מתקדמת עדיין מוכרת פחות מ-2 מיליון מכוניות בשנה,

לעומתה חברת BYD אשר מכרה 500 אלף לפני 7 שנים עומדת למכור השנה מעל 5 מיליון כלי רכב.

אני מוצף בסרטונים על המכוניות החדשות ואין למערב תשובה. עוד שנה, שנתיים או שלוש הספקות יעלמו יחג עם המערב.

אולי דווקא הפעם העובדים צודקים ולא חייבים להפריט את כל הנמלים? לך תדע מי יתהפך עלינו ובמצב הנוכחי עדיף נמל אחד ממשלתי?

לא יעזור לכם, בסוף הנמל יופרט. לא רואה דבר גרוע בנמלים הפרטיים, העובדים לא נפגעו, רובם מרוצים והשירות לעם ישראל הוטב.

עובדי נמל אשדוד: את דעת הקהל הפסדתם, אתם רק אוחזים בשולי חצאיתה של שרת התחבורה שלא תישאר בתפקידה עוד כשנה (הזמן עובר מהר).