כמי שהיה שותף לתהליכי רכישת כמה חברות ספנות, בעת עבודתי בחברת מארסק, אפשר להניח כי בעוד שנה לא ישאר זכר לחברת צים, פרט לסיפורים.
תהליך הרכישה מתנהל בערך כך: א) שלב ההודעה על הרכישה בתיאורים נלהבים של שני הצדדים, בעיקר של מנהלי הצד הנרכש (שזוכים לתמורות נאות).
בשלב זה מיצרים סרט וידיאו מתוק עם מסרים אופטימיים, להרגעת השוק ועובדי הנרכשת.
ב) מתקיים שלב בדיקת נאותות, כאשר הרוכש חופר בנרכשת.
ג) לאחר הסגירה ממנים מנהלים בכירים לארגון הנרכשת (שכמובן ממשיך לפעול "כרגיל" כדי לשמר את הערך שלו.
ד) תוך כדי פעילות מתחילים תהליכים של התייעלות במובן איחוד התפעול, הציוד, סוכני האוניות, ושירות הלקוחות.
המאפיין הבולט במיוחד הוא חיסול מערכות המידע של הנרכש. לאחר מעבר הנתונים של הנרכש, לרוכש, פשוט סוגרים את מערך המיחשוב של הנרכש. אין בו כל תועלת.
הדגש כל הזמן שימור לקוחות מחד ואופטימיזציה תפעולית מאידך.
ה) תוך שנה בערך נעלמת הנרכשת כמהות בכל המובנים. 95% מעובדי הנרכשת נעלמים מהארגון הנרכש.
5% הנותרים משתלבים בתפקידים שונים בחברה הרוכשת. לדעתי ההקמה של חברה ישראלית היא הסחת דעת.
הסחר הוא בינלאומי ולדגל אין כל משמעות. דגלים מחליפים ב-10 דקות.
מה יקרה בשעת חירום? מה שתמיד קרה. אוניות של "מארסק אמריקה" חברה עצמאית בצוות אמריקאי יספקו מה שסובל דיחוי בכמה שבועות - כל היתר באוויר.
כך שבנושא חירום הערך של צים לא גדול, במיוחד כאשר קיימות תקנות הובלה ימית של ציוד צבאי אמריקאי, בדגל אמריקאי.
