דוחות כספיים מעניינים ויצירתיים, מזל של החברה הזו שאינה נסחרת - וכנראה גם לא תידרש לעשות זאת. קיים חשש שהם ורו"ח שלהם היו מקבלים תביעות על היצירתיות שגילו בהפחתת הערך או בהשבה שלה לו היו חברה מדווחת.

לא צריך להיות כל כך מנומס. המאמר מהווה הוכחה ל אמר "ריווחי השיא" של נמל אשדוד.

הנהלת הנמל ובראשה המנכ"ל משמיע לדר זבה תרוצים וכוונות טובות אבל מצד שני משתינה מהמקפצה על הלקוחות.

למשלח הקטן ולאתמר שבטח גם הוא משלח: האחרונים שיכולים לדבר על יושרה ואמת הם המשלחים.

כנראה לא היה לכם זמן לקרוא את עשרות הכתבות לאורך השנים על ה"תרגילים" של המשלחים. אפילו היו כתבות בטלוויזיה על זה.

היבואן הישראלי, בניגוד לאחרים בעולם- הוא לקוח שבוי. אין לו שפע אפשרויות, ואסור לו "לעצבן" מקומיים של חברת ספנות זו או אחרת.

לעצבן אותם (הווה אומר, לצאת צודק, כי הם גנבים) יש לו משמעות הרסנית לגבי ההובלות העתידיות שלו, שפתאום יפספסו הפלגות, יורדו במקומות מוזרים וכו וכו.

בישראל, יבואנים מפגינים שרירים על משלחים בלבד, כי יש ערמות מהם, ואין להם קווים אדומים.

המשורר הגרמני ברטולט ברכט כתב "פורנוגרפיה היא עניין של גיאוגרפיה" ללמדך כי בכל מקום שופטים דברים אחרת.

איכות לעומת זאת איננה נמדדת באופן שונה במקומות שונים.

אינני שופט איכות לפי ארץ המקור אלא לפי המוצר. היום מרבית יצרני הרכב הגדולים, בכל היבשות ובכל המדינות, מוכרים מכוניות באיכות גבוהה.

בשוק האמריקאי שבו טסלה משווקת כבר משנת 2014 יש טסלות מודל S שחצו את קו ה 500 אלף מייל ואף יותר כשבריאות הסוללה עומדת על מעל 80%.

מאז שתעבורה ימית אשדוד הפכה לחברה כיהנו בדירקטוריון שלה נציגי עובדים כושלים ורופסים ששירתו את יור החברה ואת המנכל.

שוב ההסתדרות מקשקשת בזנב. היא הרעה החולה של הכלכלה ומנסה להצדיק את קיומה ע"י מתן גיבוי לשני אנשים יהירים שמתחבאים אחרי "החלטה מיקצועית".

תעבורה ימית חיפה, אין עשן בלי אש. קראו היטב את כל התגובות להתנהלותכם. אתם את דעת הקהל הפסדתם והרווחתם זאת "ביושר".

בעוד כשבנמל אשדוד מוקירים את העובדים, בתעבורה ימית אשדוד מקבלים נעליים לראש.

עכשיו כולם רואים את מה שאמרנו מהתחלה, אסור היה לנו להסכים למעבר מנמל אשדוד, קיבלנו חברה טובה עם מנכ"ל כושל שמנוהל על ידי מזכירתו שהיא מינוי פוליטי של מירי רגב.

חבל שחבורה של מתנשאים העבירה אותנו ועכשיו אנחנו נלחמים לקבל את מה שהגיע לנו לפני שלוש שנים, הבונוס.

שלא לדבר שלא ראינו את המנכ"ל מתחילת המלחמה (אם מורידים את הפיצה שאהרון הביא למחלקה), שאר העובדות חבויות בבית.

לשאלה של אהרון, מדוע יצרני המכוניות לא מאריכים את האחריות על הסוללות אין לי תשובה, אוכל רק לנחש, הניחוש שלך טוב בדיוק כמו שלי.

אחד ממכרי רכש השבוע רכב חשמלי, לא זול, מתוצרת גרמנית, על הסוללה קיבל אחריות ל-8 שנים על כל הרכב רק ל-3 שנים. גם לכך אין לי הסבר.

אותו יחס שמפגינים הנתבים בחיפה ללקוחות הנמל, הם מפנים כגילדה סגורה לרב חובל הנמל, איש שהוא מלח הארץ ושהם עוד רחוקים מללחך את רגליו.

כל הפילוסופיות והתיאורים הדרמטים שייכתבו על ידם בטורים אלו על מעשי גבורתם, לא יעלימו את הסלידה, הבוז והתחושה שתוארו היטב בכתבה המרתקת על משמעות ההתנהגות הזאת בהיבטיה המשפטיים והתפעוליים.

אגב, חלק לא מבוטל מכותבי התגובות ולקוחות הנמלים בילו במהלך המלחמה הזאת במקומות בהרבה פחות נעימים מסולמות האוניות ובודאי שלא שהו בממ"ד ובחיק משפחותיהם כל יום יומיים לאפטר של יומיים שלושה.

לא צריך לתאר לכבוד האדמירל הסופר מה זה לחיות בתוך נמ"ר במשך עשרה ימים (כולל מתנדבים שעברו מזמן את גיל מילואי החובה).

תתביישו לכם ושום תגובה שתעלו לא תעלים את התחושה הכבדה על מעשיכם.

לנתב הצעיר: זה עדיין לא משנה את המציאות העגומה שלכם. כל מילה שנכתבה עליכם היא האמת.

אין ספק שמאז ומתמיד היתה מחלוקת בין תפקוד הנתבים בפועל וההחלטות השרירותיות שלהם לבין המציאות הנדרשת.

ההבדל היה שבזמנו ניתן היה לעשות חישוב מוערך מתי יתקבל שירות הניתוב שכ"כ ייחלו לו והיה איזשהו טיים פריים שניתן היה לאמוד..

היום, אף אחד לא יודע מתי האונייה שלו תיכנס וטווח הסטייה גדל משעתיים שלוש ל-7-8 שעות יותר. משמרות שלמות מתבזבזות.

וברגע שיש רוח מעל 15 קשר הלב בכלל מתחיל לרעוד.

ראשית - השילוב של החברה החדשה (או פשוט "מחלקת ים החדשה - ללא כל פיקוח").

עבודה "לפי התור התפעולי" (שלא תעז להתלונן על חלונות כי "אין דבר כזה" (אז תפתרו את זה כבר אנשי רספן. תזיזו את עצמכם. יש פגיעה מספיק קשה כבר - אבל זה נושא אחר) הם פשוט קטסרופה.

שנית- נתבים חדשים שפשוט לא מכירים אחרת, לא מחוברים לתעשייה ולא מבינים את החשיבות.

שלישית- ווטרו הביא מהבית את גישת ה"מי שלא עושה לא טועה" אותה הוא כל כך אהב בתור סמנכ"ל כספים בנמל חיפה וברכבת.

לנתב הצעיר: לא מגיע לכם כלום. זאת חובתכם עפי דין (מפעל חיוני) וגם עפ"י בית המשפט שאמר את דברו.

אתם ממשיכים להתנהג כמנופחי חזה שחושבים שאתם יכולים להכתיב את מבוקשכם.

נהנה לקרוא את הכתבות שלך, אבל הפעם אני גם מגיב. אתה אומר שהצרכן לא מאמין בסוללות. זה נכון אבל יותר ממנו לא מאמין יצרן המכונית. למה?

כי אם לטענתך הסוללה מחזיקה 15 עד 20 שנה למה היצרן מעניק רק 8 שנות אחריות?

לכל המגיבים שעיניהם צרה על חברת תעבורה ימית. העובדים צריכים להדליק משואה ביום העצמאות על סיכון חייהם בימים אלו וכל מי שמנסה לטפס על אירוע נקודתי של מחלוקת לגיטימית זה או אחר סופו שיתאכזב.

מי הנתב שסרב להכניס את האונייה? האם אותו הנתב שסרב בפעם הקודמת? ביה"מש קבע כבר את חובת הניתוב אז מדוע רספ"ן אינו קונס את מח תעבורה ימית חיפה?

נושא תעבורה ימית, הרפורמה ובעיקר ניהול חברות התעבורה הימית הוא אחד הכואבים בנמלי ישראל.

זה לא רק הנתבים, זה גם ניהול כושל של ההנהלות, הפקרות בכל הקשור לגביית כספים וחוסר שקיפות.

ואם כבר בנושא הנתבים - לא רק שהם מחליטים ברמה היומית אילו אניות לא יקבלו שירות בטענה של "החלטת נתב", הם אינם פועלים על פי התור התפעולי, וחלילה להתלונן, למקרה שאותה אונייה ואותה חברה "יענשו".