בשנות ה-70 הייתה תחרות עזה בהובלת מכולות מהמזרח הרחוק לארה"ב והמחירים היו ברצפה ולפעמים אף מתחת לעלויות הצורך לשמור על הלקוחות - גבר.
הגיע למצב שאח"הצ היו מחירי הובלה נמוכים יותר מאשר בבוקר אותו היום. עד שלקוח אחד (השם שמור עימי) יבואן נעלים מטאיוואן לארה"ב אמר לי.
התחרות מזיקה לנו ליבואנים אם אני מסכם אתך על מחיר הובלה בבוקר ואתה מסכם עם המתחרה שלי מחיר הובלה זול יותר אחה"צ, התחרות בין חברות הספנות לא עוזרת לי.
מה לעשות? שאלתי ענה: תפסיקו להוריד מחירים אבל תדאגו למחיר אחיד לכולם.
כך עשינו. היה הסכם בין צים לחברה מקומית על הובלה לנמלי צפון מערב ארה"ב. נקבע שהחלק שלהם בהובלה הימית היה אחוז מסוים מנפח האוניות (כל חברה תרמה מספר אוניות).
מחירי הובלה של החברה השנייה היו נמוכים יותר משלנו ונשאלה השאלה מדוע הלקוח ישלח איתנו אם באותה אונייה יש לו מחיר זול יותר?
התשובה שלי הייתה שימלאו את החלק שלהם באונייה במחירי הובלה נמוכים ולאחר מכן אנחנו נמלא את חלקנו במחירים גבוהים יותר.
אני לא נכנס לכל מערכת השיקולים והבעיות שהשיטה חייבה אותנו לפתור
מנהל השיווק של כל חברה חייב לחיות את הלקוחות שלו ובהתאם לשנות את מדיניות המחירים.
הדוגמא הקלסית זה הסופרים בארץ כאשר היקרן ביותר לא מרוויח פחות מאשר הזול ביותר.