אותו יחס שמפגינים הנתבים בחיפה ללקוחות הנמל, הם מפנים כגילדה סגורה לרב חובל הנמל, איש שהוא מלח הארץ ושהם עוד רחוקים מללחך את רגליו.
כל הפילוסופיות והתיאורים הדרמטים שייכתבו על ידם בטורים אלו על מעשי גבורתם, לא יעלימו את הסלידה, הבוז והתחושה שתוארו היטב בכתבה המרתקת על משמעות ההתנהגות הזאת בהיבטיה המשפטיים והתפעוליים.
אגב, חלק לא מבוטל מכותבי התגובות ולקוחות הנמלים בילו במהלך המלחמה הזאת במקומות בהרבה פחות נעימים מסולמות האוניות ובודאי שלא שהו בממ"ד ובחיק משפחותיהם כל יום יומיים לאפטר של יומיים שלושה.
לא צריך לתאר לכבוד האדמירל הסופר מה זה לחיות בתוך נמ"ר במשך עשרה ימים (כולל מתנדבים שעברו מזמן את גיל מילואי החובה).
תתביישו לכם ושום תגובה שתעלו לא תעלים את התחושה הכבדה על מעשיכם.
צר לי, שאני שומר על אלמוניותי מחשש לתגובתם, במקרה כזה גם דלת הכבש בנמ"ר סגורה אדום לא תעזור. תחשבו על כך ותזדעזעו כמוני.
