אין ספק שמאז ומתמיד היתה מחלוקת בין תפקוד הנתבים בפועל וההחלטות השרירותיות שלהם לבין המציאות הנדרשת.
ההבדל היה שבזמנו ניתן היה לעשות חישוב מוערך מתי יתקבל שירות הניתוב שכ"כ ייחלו לו והיה איזשהו טיים פריים שניתן היה לאמוד..
היום, אף אחד לא יודע מתי האונייה שלו תיכנס וטווח הסטייה גדל משעתיים שלוש ל-7-8 שעות יותר. משמרות שלמות מתבזבזות.
וברגע שיש רוח מעל 15 קשר הלב בכלל מתחיל לרעוד.
ראשית - השילוב של החברה החדשה (או פשוט "מחלקת ים החדשה - ללא כל פיקוח").
עבודה "לפי התור התפעולי" (שלא תעז להתלונן על חלונות כי "אין דבר כזה" (אז תפתרו את זה כבר אנשי רספן. תזיזו את עצמכם. יש פגיעה מספיק קשה כבר - אבל זה נושא אחר) הם פשוט קטסרופה.
שנית- נתבים חדשים שפשוט לא מכירים אחרת, לא מחוברים לתעשייה ולא מבינים את החשיבות.
שלישית- ווטרו הביא מהבית את גישת ה"מי שלא עושה לא טועה" אותה הוא כל כך אהב בתור סמנכ"ל כספים בנמל חיפה וברכבת.
אף אחד לא מזלזל בעבודת הנבתים והקושי שלה. אבל נראה שבכיוון השני הזלזול זורם...